בשנים האחרונות מתפתח בציבור הדתי לאומי שיח הלכתי ואמוני שבמרכזו אג'נדה חינוכית מובהקת.
הנאמנות לתורה, האתוס העומד ביסוד מערכת החינוך הדתית והחרדית, הוא עקרון שביסודו נתון למערכת מורכבת של איזונים וחיפוש מתמיד אחר הכיוון 'לאמיתה של תורה'. זוהי דרך שיש בה דיאלוג בין הטקסט הקאנוני למנהג הרווח, בין המציאות לאידיאל, בין הרצון לעגן את הקיים לבין הבדיקה המתמדת שלו לנוכח היעדים הגדולים והמקורות הנצחיים. למרבה הצער, הנאמנות לתורה באשר היא הולכת ומתמסמסת ובמקומה צומחת נאמנות אחרת – לאידיאולוגיה מוגדרת ונוחה לשיווק: תורה להמונים.
יואב שורק, הכותב את הבלוג הזה, עוסק שנים רבות בהלכה ובדילמות שעומדות בפניה. הוא עורך את מוסף 'שבת' בעיתון מקור ראשון.